פסק-דין בתיק ע"א 1490/08

השופט נ' הנדל:

רקע

1.        מונחים בפנינו ערעור וערעור שכנגד. המערערות והמשיבות שכנגד (להלן: 'המערערות') סבורות שבית משפט המחוזי דחה רכיבי נזק שהוכחו כדבעי ואילו המשיבה 1 והמערערת שכנגד (להלן : 'המשיבה') בדעה כי התקבלו רכיבי נזק שלא הוכחו.

           המערערות הגישו תביעה נגד המשיבות על סכום של כ - 3.5 מליון ש"ח בגין נזקים שנגרמו למערערות כתוצאה מהספקת צינורות פגומים על ידי המשיבה. הצינורות נועדו להטמנה בקרקע לצורך הולכת דלקים ומוצרי דלק. בית משפט המחוזי קבע כי המערערות הוכיחו רק חלק מהנזקים שנתבעו ובהתאם חייב את המשיבה לשלם סך של 1,079,981 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט. משיבה 2 ביטחה את המשיבה בפוליסה שמכוחה נתבעה והוצאה נגדה הודעת צד ג' על ידי המשיבה.

           לנוכח טיב המחלוקת בין הצדדים יוצגו תחילה רכיבי הנזק השנויים במחלוקות בערעור ובערעור שכנגד וקביעות בית המשפט המחוזי אודותיהם.

טענות הצדדים בערעור

2.        עלויות הקבלן - המערערות תבעו את הסכום ששילמו לקבלן בגין עבודתו. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח על סמך ניתוח מסמכים שהוגשו בפניו שהסכום ששולם בפועל בראש נזק זה הינו 810,693 ש"ח. לטענת המערערות, הסכום האמור מתייחס רק לתשלום אחרון מבין שמונה תשלומים ששילמו בפועל לקבלן. על פי קו זה, בית משפט המחוזי לא נתן את דעתו ל - 7 חשבוניות קודמות המשקפות את התשלומים ששולמו לקבלן בסכום מצטבר של 2,124,465 ש"ח. תשלומים אלו, כך נטען על ידי המערערות, הוכחו בתצהירו של אורי לוי, סמנכ"ל הכספים של מערערת 2 (להלן: 'לוי'), אליו צורפו החשבוניות המפרטות את כל התשלומים ששולמו לקבלן. מכאן מסקנתן היא כי נפלה טעות היורדת לשורשו של עניין.

           מנגד, המשיבה טוענת כי הערעור בגין רכיב הנזק האמור ויתר הרכיבים שיפורטו מתייחסים לממצאים עובדתיים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים - ולא זה המקרה שבפנינו. באופן פרטני נטען כי טענת המערערות האמורה לא הוכחה הואיל ולוי, אשר העיד מטעם המערערות, לא צירף את המסמכים הרלוונטיים ובעיקר הוראות התשלום לקבלנים. צוין כי העדויות בעניין זה, כפי שפורטו, תומכות במסקנת בית המשפט המחוזי ואין מקום לשנותן. עוד הודגש, כי המסמכים אליהם מתייחסות המערערות הינם בגין תשלומים שאינם רלוונטיים לנזק הנתבע. 

           עלויות עובדי המערערות - המערערות תבעו סך של  140,400 ש"ח על דרך האומדן. בית משפט המחוזי העדיף את האומדן של המומחה מטעם המשיבה ובהתאם קבע פיצוי בסך 60,000 ש"ח. לטענת המערערות בית משפט המחוזי לא נימק מדוע ביכר את המומחה מטעם המשיבה על פני המומחה מטעמן. נטען, כי חוות הדעת מטעם המשיבה איננה רצינית שכן בחקירתו ציין כי עשה חישוב של 50% מהכספים ששולמו, מבלי להתייחס למרכיבים של היקף כוח האדם והציוד שעסקו בנדון. בנוסף נטען כי אף לפי תחשיב של 50% היה מקום לפסוק פיצוי בסך 90,000 ש"ח ולא 60,000 ש"ח כפי שנפסק. מנגד, המשיבה טוענת כי המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן. כך למשל, המערערות בחרו שלא לפרט את מספר העובדים שנדרשו לביצוע עבודות נוספות, עלות שכרם, היקף שעות העבודה, הצגת תלושי שכר ואף נמנעו מלהביא עדים שיוכיחו את הנטען. אשר על כן, סבורות המשיבות שהיה מקום לדחות את התביעה בגין רכיב הנזק האמור שכלל לא הוכח.

           עלות הצינורות שהוחלפו - בית משפט המחוזי קבע כי המערערות לא הוכיחו כלל את רכיב הנזק האמור. צוין שהטענה כי הצנרת החדשה נמשכה ממחסני מערערת 2, לא גובתה במסמכים (עמ' 38 ש' 3-5 לפסק דינו של בית משפט המחוזי). לטענת המערערות, עמדת המשיבה כי היא סיפקה את הצינורות על חשבונה לא הועלתה כלל בכתב ההגנה ומשכך הייתה בגדר הרחבת חזית. לו טענה זו הייתה מוזכרת בכתבי הטענות כי אז המערערות היו עורכות תיעוד על מנת להפריכה. המערערות סבורות שהיה מקום לקבוע כי רכיב הנזק האמור הוכח בעדותו של לוי, שלא נסתרה. אף כאן סבורה המשיבה כי הנזק לא הוכח, המערערות לא טרחו, למשל, לצרף חשבוניות המתייחסות להזמנת הצינורות ולפיכך לא נפלה כל טעות בממצאי בית משפט המחוזי בעניין.

טענות הצדדים בערעור שכנגד

3.        לטענת המשיבה בערעור שכנגד התביעה של המערערות לא הוכחה בשאלת האחריות ולא בשיעור הנזק. אין מחלוקת כי הצינורות יוצרו על ידי המשיבה עבור המערערות ואף אין מחלוקת כי הצינורות נלקחו על ידי המערערות ממחסני המשיבה, מספר שנים לפני הנחתם בקרקע. המערערות לא הביאו כל ראיה בדבר הגורם לפגמים בצינורות ועל כן התביעה לא הוכחה. בית משפט המחוזי בחר להסתמך על ת/7 (לנספחי התביעה). זהו דו"ח מסכם שנערך על ידי השמאי אורי נס מטעם חברת הביטוח. השמאי כתב בדו"ח כי על פי בדיקת מעבדה נמצא שקיים פגם בתוצאות הליך היצור. הדו"ח היווה ראיה מהותית, עליה ביסס בית משפט המחוזי את פסק דינו. דא עקא, הדו"ח לא הוגש כראיה לתוכנו, עורכו לא הוזמן להעיד במשפט וממילא לא ניתן היה לחקור אותו. ממצאי בית משפט המחוזי אף מנוגדים להחלטה קודמת שניתנה על ידו (עמ' 206-207 לפרוטוקול בית המשפט המחוזי) לפיה המסמך לא יוגש כראייה לתוכנו. לכן, המשיבה טוענת כי חבותה הוכחה על בסיס ראיה בלתי קבילה ועל כן נכון היה לדחות את התביעה בכללותה.

           מנגד, המערערות טוענות כי  בית משפט המחוזי היה מודע למשקלה הראייתי של הראיה האמורה והמסקנה אליה הגיע עומדת על בסיס איתן לנוכח יתר הראיות הקיימות בתיק. כך, למשל, הוגשה עדותו של מר דוד בשן (להלן: 'בשן'), שהעיד מטעם המשיבה, המאשר שנערכה בדיקה ונתגלה כי מדובר בפגם בייצור. בהקשר זה הפנו המשיבות לראיות שונות בתיק המחזקות את גרסתה האמורה.

           בנוסף נטען כי בית משפט המחוזי שגה שלא קיבל את הטענה לפיה המערערות לא פעלו להקטנת נזקיהן ויש לייחס להן אשם תורם בשיעור גבוה בשל ייקור עלות הבדיקות והעדר פיקוח כלשהוא על ביצוען ועלותן. אף כאן נטען שבית משפט המחוזי הסתמך על ראיה שאינה קבילה - ת/7 בעוד שהמערערות  לא הציגו בדל ראייה שפעלו לקבלת הצעות זולות יותר מבעלי מקצוע אחרים.

           גובה הנזקים - נטען כי בית משפט המחוזי טעה ביחס להיקף החוב ששולם לקבלן. מחד גיסא, בית משפט המחוזי בחר להסתמך על נ/6 בו נכתב כי שולם לקבלן סך של 692,900 אלף ש"ח. מאידך גיסא, בקביעת שיעור הפיצוי, הסתמך על נ/8 בקובעו פיצוי בשיעור 810,639 ש"ח. הפער בין שני המסמכים לא הוסבר על ידי המערערות. זאת למרות שמדובר בשני מסמכים פנימיים של המערערות הנושאים תאריך של אותו יום. לנוכח זאת, היה מקום לפסוק, אם בכלל, את הסכום הנמוך יותר.

           לטענת המשיבה, המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן. כך למשל, וכפי שצוין,  המערערות בחרו שלא לפרט  את כח האדם שנדרש לעבודות נוספות, עלות שכרם, היקף שעות העבודה, הצגת תלושי שכר וכיוב'. בנוסף, נטען כי לא הוכח שהמערערות אכן נשאו בהוצאות בסך של כמיליון ש"ח בגין הצנרת הלקויה. המערערות לא הוכיחו ביצוע עבודות שונות. כך לדוגמה, בחרו שלא להציג עדויות מטעם בעלי המקצוע שעבדו באיתור הפגמים.

           טענה נוספת בערעור שכנגד מופנית נגד קביעת בית משפט המחוזי לפיה  פוליסת  הביטוח של המשיבה אינה חלה על המקרה דנא. לטענת המערערות משיבה 2  מחויבת לשאת בתשלום שנפסק מכוח הפוליסה שחלה במקרה זה. על פי טיעון זה, לשון הפוליסה מלמדת כי היא חלה על כל פיצוי שנובע מנזק רכושי מוחשי. במקרה דנא, נגרם נזק לצינורות. בהתאם, יש להכיר בכל הנזקים הנובעים מאותו נזק. 

דיון

4.        באשר לרכיב הנזק של עלויות הקבלן, בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו למוצגים נ/3 - נ/8 וקבע כי הגם שהקבלן תבע בתחילה סכום של כארבעה מליון ש"ח, הרי שהמסמכים מלמדים כי הצדדים התפשרו ביניהם ובפועל שולמו לקבלן 810,693 ש"ח בלבד. זהו הסכום שעמד בבסיס החיוב בפסק הדין. המערערות מדגישות כי התשלום האמור מבטא רק את התשלום האחרון ששולם לקבלן מבין שמונה תשלומים.  כך עולה מהקבלות שהוצגו על ידם (ראו סעיף 9 להודעת הערעור). בית המשפט המחוזי לא נימק מדוע קבע ממצא על יסוד קבלות אלו ולא על סמך הקבלות האחרות שהוגשו על ידי המערערות. מנגד, המשיבות סבורות כי חומר הראיות בתיק תומך במסקנת בית משפט המחוזי בדבר החיוב הכספי שנקבע.